מרגלשת

פוסט באדיבות פרנקי סימון. התפרסם במקור בתור NOTE בפייסבוק שלו.

הערת פתיחה: זה כנראה הפוסט האחרון שלי בנושא הזה ישירות, ולדעתי החשוב מכולם

בהזדמנות זאת, אני מזכיר/משיב למי ששאל אותי על המעורבות שלי. אני לא מגדיר את עצמי כפמיניסט ואפילו מוצא לא מעט סיבות להגן על תחום הפיתוי והפיק אפ, במתכונות שונות שלו. אבל, כשקראתי את תגובת יגאל שטארק הרשמית (לינק בהמשך), לאחר שכבר הצצתי בחלק מהטקסטים הבעייתיים בפורומים ובאתר, וכשהבנתי שחלק מהטקסטים האלה נעלמו עבור הציבור הרחב – זה עשה לי משהו. הגישה הזאת מצד מאפ"י של "קודם להסתיר, אחר כך להכחיש" עוררה בי כעס שהתחלף ברצון לרוץ אחרי חלק מאותו המידע הנסתר, ולחשוף אותו.

בפוסט הזה ובתגובות אליו אני לא מתעסק בחומרה של הסיפור עצמו, אונס או לא אונס, וגם לא במושגי ההתנגדות השנויים במחלוקת (לפי הדיונים בתגובות לפוסטים הקודמים) – אלא בטכניקת העלמת המידע – ועד כמה משמעותי מה שהועלם בדיוק.

כאן המקום להביא שוב את תגובת יגאל שטארק הרשמית, וספציפית החלק שמתייחס לסיפור השקשוקה / לחם (הסיפור מתחיל במילים "רק רציתי לקנות לחם").

(התגובה המלאה כאן)

(הדגשות שלי)

…

מערכת הפורומים באתר האינטרנט של המרכז, נותנת במה לאנשים המעוניינים לנהל דיונים בנושאי מיניות, סקס, אהבה וכד'. בעבר טעינו כשאפשרנו לכל דכפין להביע דעתו בפורומים אלה, דבר שהביא לפרסומים לא רצויים שהם בניגוד גמור לעמדותינו. הלקחים מכך הופקו כבר לפני זמן רב וכיום, הפורומים מיועדים רק למי שהשתתף בסדנאות שאנו עורכים ונחשף לתכנים החיוביים של סדנאות אלה. לא למותר לציין, שתכנים אלה הינם בעד נשים ולא נגד נשים.

במערכת הפורומים התפרסמו סיפורים רבים, פרי דמיונם של הכותבים. הכותבים ברובם אנשים צעירים, המבטאים בסיפוריהם את קשייהם ותסכוליהם והדימיון עולה בהם על המציאות.

הסיפור שהקישור אליו עלה לכותרות בימים האחרונים, מקורו בתחילת הפעילות של המרכז, ואיננו משקף את דעותינו או את הערכים ודפוסי ההתנהגות להם אנו מטיפים במסגרת הסדנאות. מכיוון שאין עומדת מאחוריו כל מתלוננת, הרינו מניחים כי זהו עוד אחד מאותם סיפורים דמיוניים העולים מידי פעם לאתר.

…

אפשר לרכז את זה ל-4 טענות מרכזיות של שטארק לגבי הסיפור:

1. מקור הסיפור הוא ב"כל דכפין" שכתבו בפורומים פרסומים בלתי רצויים בצורה חופשית.

2. הסיפור כפי שהוא מופיע באותו פורום הוא דוגמא לסיפור שהוא בניגוד גמור לעמדות מאפ"י, ואיננו משקף את מה שמלמדים במסגרת הסדנאות.

3. סביר להניח שהסיפור הוא דמיוני.

4. מקור הסיפור הוא בתחילת ימי מאפ"י.

ועכשיו לגילוי המשמעותי:

הגיע לידיי עותק של הניוזלטר הרשמי של מאפ"י (מייל פרסומי שנשלח לרשימת התפוצה של מאפ"י) מספטבמר 2006, כחודש לאחר השרשור שמופיע בפורום.

הנה תמונה של כותרת המייל:

המייל כפי שנשלח ממאפ"י

המייל חתום על ידי טל ליפשיץ, ממדריכי/מנהלי מאפ"י, שנכח גם בכנס הבוגרים האחרון, במהלכו התקיימה ההפגנה נגדם.

החלק המעניין מופיע לקראת סוף המייל:

הפנייה לסיפור הלחם (שקשוקה) בגוף המייל הפרסומי של מאפ"י

הטקסט שאתם רואים בתוך המייל הרשמי שנשלח על ידי טל ליפשיץ מטעם מאפ"י זהה בדיוק (לבד מתיקוני הגהה) לכותרת ולפתיחה של סיפור ההצלחה של רוסו כפי שכבר וודאי ראיתם אותו בבלוגים ובפרסומים:

כלומר – מנהלי מאפ"י בחרו להכניס את הסיפור למייל שנשלח אל רשימת התפוצה בתור דוגמא לסיפור מייצג ובתור לינק לאתר + פרסומת לקורסים.

החלקים הבאים הם מעט טכניים אבל חשוב לי להביא אותם כפי שהם, כדי שיהיה ברור מה בדיוק קורה כאן.

הלינק בתוך המייל ("לקרוא את ההמשך") הוא לינק למאמר שהופיע באתר הראשי:

אין צורך להיכנס אליו כי המאמר שהיה שם (סיפורו של רוסו) נמחק. במקום זאת, מיד תכוונו לדף המשוב של חניכי הקורס.

לקח לי זמן להבין מה בדיוק אני מחפש (את מה שאין) ואז הבנתי עד כמה המחיקה הזאת ברורה וגלויה.

המאמר שלפני כן קיים,

http://www.mapi.co.il/node/251

וכך גם המאמר שאחרי.

http://www.mapi.co.il/node/253

שניהם אגב מציינים תאריכים שמתאימים לטווח הזמנים של הניוזלטר וגם של פרסום הפוסט.

אז היכן הדף הנעלם, דף 252? בארכיון האינטרנט הוא לא מופיע בשום גרסה, מה שהתקיל אותי. עד שהבנתי שמאפ"י ביצעו עדכון שאומר לכל מנועי החיפוש להפסיק לשמור את העותקים שלהם של הדף הזה ספציפית.

הודעת השגיאה:

הודעת השגיאה בחיפוש אחר הדף הנעלם

החיפוש הבא בגוגל יראה לנו שתי תוצאות מרשיעות:

הראשונה היא ההפנייה הלא פעילה לדף המקורי, אותו דף 252 המסתתר, שחלק מכותרתו: "איך… לגרום לבחורה לשכב עמו למרות שהתנגדה…"

(מבקש ממכם הקוראים להתאפק ולא להתחיל בדיון על המושג התנגדות,  הפוסט מנסה להדגיש את המחיקות והטיוחים, לא את מושגי התחום)

התוצאה השניה היא קובץ מיוחד אשר אומר למנועי החיפוש מאיזה דפים להתעלם. למרבה האירוניה, הקובץ עצמו מופיע כתוצאת חיפוש.

השורה האחרונה בקובץ היא זו שחוסמת את הדף שאנחנו מחפשים, דף 252:

ואם זה לא מספיק: (בכל אחד מהלינקים הבאים חפשו את המילה "לחם" בתוכן הדף)

* בעותק ארכיון מאוגוסט 2006 של הדף הראשי של אתר מאפ"י (לא הפורום) נמצא את "רק רציתי לקנות לחם" מפורסם בצד הימני למטה:

* גם בעותק ארכיון של חדשות האתר של מאפ"י (לא הפורום) מדצמבר 2006 נמצא את "רק רציתי לקנות לחם":

* אתר חיפוש די זניח שומר עותק ישן של דף חדשות האתר של מאפ"י (לא הפורום):

רגע לפני הסיכום, נחזור על 4 הטיעונים המרכזיים של שטארק:

1. מקור הסיפור הוא ב"כל דכפין" שכתבו בפורומים פרסומים בלתי רצויים בצורה חופשית.

2. הסיפור כפי שהוא מופיע באותו פורום הוא דוגמא לסיפור שהוא בניגוד גמור לעמדות מאפ"י, ואיננו משקף את מה שמלמדים במסגרת הסדנאות.

3. סביר להניח שהסיפור הוא דמיוני.

4. מקור הסיפור הוא בתחילת ימי מאפ"י.

ועכשיו לסיכום

1. גם אם "כל דכפין" כתבו בפורום, הרי וודאי שעריכת האתר הראשי ויותר מכל המייל שנשלח לרשימת התפוצה לא היו בעריכת "כל דכפין". טל ליפשיץ, ממנהלי מאפ"י חתום על המייל, וסביר להניח ששטארק או כל אחד אחר ממנהלי מאפ"י הכניסו את המאמר לאתר הראשי. אם היה "לא רצוי" למה הוא שם?

2. אם הסיפור הוא בניגוד גמור לעמדת מאפ"י – מדוע מפנים אליו מהאתר ראשי וגם מהמייל לרשימת התפוצה שכל מטרתו לתת מידע על הארגון ועל הקורסים של מאפ"י למתעניינים ולמשתתפים?

3. אם הסיפור הוא דמיוני – מאיזו סיבה בחרו מנהלי מאפ"י להפיץ אותו לרשימת התפוצה שלהם ולפרסם אותו בדף הראשי של האתר? או שהסיפור אינו דמיוני ומטעים אותנו, או שהסיפור הוא דמיוני ועובדים על הלקוחות בסיפורי פנטזיה לא אמיתיים. (מוזמנים להציע סברות אחרות).

4. מקור הסיפור הוא אכן בתחילת ימי מאפ"י. בימי מאפ"י הנוכחיים יודעים קצת יותר טוב להסתיר מידע. אבל לא הרבה יותר טוב, כמו שראינו.

מילים אחרונות: זה לא שאין למאפ"י תקנה – בבקשה, שינהלו דיאלוג עם "ארגוני הנשים" כמו ששטארק מציע. אבל בדיאלוג הזה – כדאי לקבל גם את התשובות לשאלות שמתעוררות כאן, לנוכח המחיקה הגסה הזאת.

מוזמנים להפיץ ולהעתיק תוכן רשומה זו בכל מדיום שתבחרו. בנוסף, אם מישהו מעוניין לשמוע איך לבצע חיפושים בסגנון הזה, מוזמן לפנות אליי. אני מתכוון להוריד פרופיל ולהוריד הילוך מכל ענייני הפיתוי. מי ייתן וזה יצליח לי

אני כותבת את הפוסט הזה מאוד בקצרה, מאחר והנושא תפס אותי באמצע יום עבודה עמוס במיוחד, אבל נראה לי מספיק חשוב ורלוונטי כדי לפרסם.

יואב פ. שלח לי (ולחנן כהן) בטוויטר קישור לפוסט של עננת ובו היא מסבירה מדוע, למרות כל הרצון הטוב, אסור לשתול עצים וצמחים חדשים בכרמל.

השריפה עוד לא תמה, הקק"ל מעריכים את השטח שנשרף ב-50,000 דונם, (אם כי ראיתי גם הערכות של 35-40 אלף) וכבר קמו אנשים טובי לב ובעלי רצון לעזור, והתחילו יוזמות שונות – בואו ונביא שתילים, ונשתול אותם בכרמל!

ואני קוראת לכם – עִצרו! אל תעשו את זה!
הצומח בכרמל הוא צומח ייחודי, ושתילה של צמחים שזרים לו – רק תפגע בו באופן חמור יותר.  אני מבינה מאד את הרצון לעזור, את חוסר היכולת לשבת ולהמתין: הלוא זה משגע! אם נעשה משהו, נוכל לפחות להרגיש שעזרנו קצת להלחם בקטסטרופה האיומה הזו, שנמשכת כבר שלושה ימים. תאמינו לי שאחרי שלושה ימים שבהם כל אתרי החדשות היו פתוחים אצלי על המחשב, ובמקביל זיפזפתי בין ערוצי הטלוויזיה הישראליים – אני מאד רוצה לעזור, לתקן, להחזיר את הגלגל לאחור.
אני ילידת חיפה, אני גדלתי באיזור. כילדה, כמעט כל שבת הייתי יוצאת עם המשפחה לכרמל - לפעמים לטיול, לפעמים לפיקניק. היו שם עצים שהיו ממש ידידים אישיים שלי. אני כואבת מאד את מותם.
ויחד עם זאת, חשוב לעצור רגע ולחשוב, לראות מהי הדרך הנכונה לטיפול במשבר. אני יודעת שהמוטו של העם שלנו הוא "נעשה ונשמע" – אבל לשם שינוי, בואו נשמע, נחשוב – ורק אז נעשה.

אם בכל זאת חשקה נפשכם לעזור (וזה כמובן מבורך), טמקא מחשבים איגדו רשימה של קבוצות וארגונים שקמו בדיוק למטרה זו [וכאן תוכלו להיזכר כיצד לזהות קבוצות מזוייפות בפייסבוק].

בברכת חג שמח ותקווה לחדשות טובות יותר.

עדכון 17:00: הכתבה הבאה בטמקא, של יעל דראל, מספקת גושפנקא נוספת לפוסט של עננת.

המרגלשת חוזרת מתרדמת האביב שלה עם הנושא החם החדש על הפרק: מיילים שצריך להעביר, מבלי לדעת מה התוכן שלהם!

ובכן, הגיע לתיבת המרגלשת מייל עם הכותרת הנרגשת "לא חייבים להסתכל בתמונות- הן קשות, אבל אתם חייבים להעביר הלאה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" (סימני הקריאה במקור). חיפשתי וחיפשתי את שאר התוכן של המייל, אבל לא מצאתי, ומאחר ואמרו שאני לא חייבת להסתכל בתמונות הנחתי שגם הן לא יתרמו לי יותר מדי מידע, אז לא הסתכלתי.

מה שכן, הם אומרים שאני חייבת(!) להעביר הלאה. המממ… אבל להעביר הלאה מה בדיוק? ומילא היו משלימים לי כמה פרטים – למשל לכמה מחברי הטובים אני צריכה להעביר, ומה יקרה לי אם אשאיר את המייל בתיבתי ליותר מ 37.8 שעות, או לפחות איזה פירוט על האסון העתיד לפקוד את משפחתי, אבל כלום. נאדה. גורנישט. אפילו לא קראו לי חסרת לב! פייר? אני מרגישה מוזנחת. כבר לא עושים אותם כמו פעם.

לסיכום, קוראים יקרים שלי, אני מכריזה על חרם. חרם על כל אותם מיילים שלא מוכנים להסביר לי מה הם רוצים ממני, לא מאיימים עלי או על משפחתי ולא מוכנים להגשים לי שום משאלה אם אעביר אותם ל 9462 מחברי הקרובים. אני רוצה יחס אישי. אני רוצה איומים על חיי. אני רוצה אהבה קשוחה. ככה לא בונים חומה! וככה לא כותבים מייל שרשרשת.

מחקתי ולא העברתי. מה תעשו לי? הא? הא?!!!!

* אחר כך חיפשתי שוב, ואחרי רבע שעה של גלילה למטה, מצאתי את התוכן המיוחל שמספר שכל פעם שמעבירים את המייל הלאה, ילדה חולת סרטן תקבל 32 סנט. נו באמת, בשביל זה התאמצתי?

הגיע לתיבת המרגלשת מייל ובו מסמך וורד בן שבעה עמודים עם, ובכן, סודות "אפלים" על משפחת אולמרט, שנכתב, כביכול, על ידי יהונתן קלינגר. מעבר לכך שהמסמך מכיל הכפשות מכאן ועד להודעה חדשה על משפחת אולמרט, הוא גם רווי בגזענות, שנאת זרים ומיעוטים והומופוביה. מהיכרותי עם קלינגר, לא היה נראה לי הגיוני שמסמך כזה יצא תחת עטו, ואכן לכששאלתי אותו על פשר המסמך, הוא הכחיש כל קשר אליו.

בין אם חלק מהדברים שכתובים במסמך נכונים או לא, מדובר ברכילות גרידא, שנובעת משנאה ורצון להסתה. אלו דברים שאני, באופן אישי, מתנגדת להם, ללא קשר לדעותי הפוליטיות.

באופן מובן למדי, אינני מביאה כאן את תוכן המסמך, אך מי שיקבל אותו לתיבת המייל שלו, יבין מיד במה מדובר. ההמלצה שלי היא ללחוץ חיש קל על כפתור ה DELETE ולא לבזבז זמן על קריאה שלו ובטח בטח שלא לבזבז את זמנם של חבריכם על ידי העברתו הלאה.

המייל כפי שהגיע לתיבת המרגלשת:

עצה בחינם
הקוד הסודי שיביא אתכם במהירות אל נציג השירות . לא צריך לחכות על הקו ולעבור בין עשרות תפריטים בדרך למענה אנושי. הקודים המקוצרים שיביאו אתכם אל נציג שירות תוך שניות אצל ישראכרט, ויזה כאל, yes, בזק בינלאומי, 012, ברק-נטוויז'ן ובזק:

ישראכרט:   03-6364433    03-6364433
קוד סודי: ####### (7 פעמים סולמית)

ויזה כאל:   03-5726444    03-5726444
קוד סודי: ####### (7 פעמים סולמית)

Yes חברת הלווין): 2080*
הקוד הסודי: ##### (5 פעמים סולמית)

בזק בינלאומי: 1-800-014-014
הקוד הסודי: בחירת שפה ואז 0000 (4 פעמים אפס)

012 קווי זהב:   072-2001212    072-2001212
הקוד הסודי: #####*****##### (5 פעמים סולמית, 5 פעמים כוכבית, 5 פעמים סולמית)

ברק-נטוויז'ן: 3031*
הקוד הסודי: 00000000 (8 פעמים אפסים)

בזק: 199
הקוד הסודי: ######## (8 פעמים סולמית)

את המייל הזה קיבלנו עם הכותרת "נשמע לי לא אמין" וכמו ילדה בת שנתיים שצורחים עליה שלא תתקרב עם המזלג לשקע, החלטתי בכל זאת להתחשמל וללמוד את הלקח בדרך הקשה. תכף ומיד הרמתי את הנייד והתחלתי לחייג במרץ:

חייגתי לישראכרט, והמענה הקולי הסביר לי על איזה מספרים אני יכולה ללחוץ. "נה נה נה נה נה!" הסתכלתי על הטלפון בחיוך מלגלג והקשתי 7 פעמים סולמית. ומה אתם יודעים, תוך דקה ענתה לי שירה (שם המצאתי, כי אני לא זוכרת איך קראו לה באמת) הנציגה ושאלה איך היא יכולה לעזור. לא באמת הייתי צריכה את עזרתה, אז ניתקתי לה בפרצוף והמשכתי הלאה להציק לויזה כאל. גם שם, הפלא ופלא, הקוד הביא אותי ישירות לנציג אלעד (גם את השם שלו המצאתי הרגע) שגם כן חטף ניתוק בפרצוף.

וכן הלאה וכן הלאה, חייגתי ונעניתי להנאתי ונציגים נוספים ספגו ממני ניתוק בפרצוף, סתם כי לא היה לי מה להגיד להם. עד אשר הגעתי ל 012 קווי זהב, "נו באמת!" אמרתי לעצמי, "15 לחיצות? כאילו… אתם רציניים?! עדיף כבר לחכות שיענו לי בדרך הארוכה". אבל בכל זאת התעקשתי לנסות את הקוד הסודי והקשתי חמש פעמים סולמית, חמש פעמים כוכבית ועוד חמש פעמים סולמית ואפילו הוספתי ריקוד גשם קטן, סתם ככה בשביל המזל. את-לא-תעבדי-עלינו-גיברת-זה-לא-מה-שביקשנו-ממך-לעשות-טו-טו-טו-טו-טו-טו (והוסיפו עוד איזה נה נה נה נה נה בשביל להתריס). וואלה, הם לא נפלו לטריק הזה.

לגבי כל השאר, לכו על זה. אין לי מושג לאיזה נציג תגיעו ויתכן שבכל זאת יצטרכו להעביר אתכם שבע פעמים הלאה לנציג שמטפל בשימור לקוחות, כי הגעתם בטעות לנציג שמטפל בלקוחות משומרים, אבל כמו שאומרים בפולניה: נו מילא.

המכתב הבא לא הגיע אלינו לתיבה.
התוודענו אליו באמצעות חדר 404 של עידו קינן וחשנו שהנושא מוצדק מספיק על מנת לתת לו במה גם במרגלשת:

ביום חמישי, ערב פורים , בתאריך 25.2.2010 בשעה 21:20 לערך, בצומת פרישמן-ריינס, תל-אביב, נהרג בני, בן ה-27: אסף, בתאונת דרכים שהוא רוכב על קטנועו.

לפי עדות חבריו, אסף היה נהג זהיר מאד, במיוחד כאשר נהג על הקטנוע.

יש לנו חשד כבד שהנהגת שפגעה בו בצומת, עברה בצומת כשהרמזור היה אדום. לצערינו, המשטרה לא הצליחה לגבות עדויות מאנשים שראו את התאונה.

מאחר והצומת הינה צומת מרכזית מאד, אני בטוחה, כי קיימים נהגים שנסעו במקום ,(הן מכיוון רח’ ריינס והן מכיוון רח’ פרישמן), אשר ראו את התאונה ויודעים ומוכנים להעיד מי נכנס לצומת באור אדום.

אני מבקשת להפיץ הודעה זו לכל מי שאתם מכירים על מנת שנוכל להגיע לעדים לתאונה קטלנית זו. כל מי שראה ויכול להטיל אור על המקרה הטרגי זה, מתבקש להתקשר לטל. 054-4447799 או לשלוח מייל אל: daliahcohen@hotmail.com .

חקירת האמת לא תחזיר לנו את אסף. אולם, כידוע, מידי שנה נהרגים מאות בני אדם בכבישים ואלפי משפחות נהרסות בגלל נהגים עבריינים. לכן,חשוב מאד לשנות את תרבות הנהיגה במדינה ואת ההתייחסות לנושא תאונות הדרכים על מנת לצמצם ככל האפשר מקרים כאלה. אולי בעזרתכם, נוכל להוריד מהכביש לפחות עבריין תנועה אחד.

בתודה ובצפיה לשמוע מעדים לתאונה,

כהן דליה
בנטרוניקס בע”מ.

כרוכבת, יש לי רגישות יתר לתאונות בהם מעורבים כלים דו גלגליים.
אני מודעת לביקורת הרבה שמופנית כלפינו, אך אל נא תיפלו להכללה גסה.
לא אחת מצאתי עצמי ב'כמעט ונפגע' מנהגים שתמרורי זכות קדימה, עצור ואף רמזורים אדומים הם סה"כ המלצה עבורם.
את האופנוע הקודם שלי איבדתי אחרי שחיילת ממהרת עשתה עלי פרסה, וחברה טובה שלי נזקקה לא מזמן לניתוח שיחזור הקרסול ושבעה ברגים מפלטינה אחרי שנהג מרושל עבר לנתיב שלה בלי לבדוק מה קורה במראה.
אני רק יכולה לתאר לעצמי מה עובר על המשפחה שאיבדה את אסף ז"ל ובנוסף לזה צריכה להתמודד עם האצבע המאשימה המופנית כמעט אוטומטית, וחוסר אונה של המשטרה שגם לרוב לוקחת חלק בסטיגמה השלילית כלפי הרוכבים.
אם שמעתם, ראיתם, או מכירים מישהו שהיה עד לאירוע, אנא עיזרו להביא את האשמים לדין.
תודה

המכתב כפי שהגיע לתיבת המרגלשת:

אז מסתבר (למיטב הבנתי) שכל פרשת האונס וההתעללות ב"שכונת יוקרה בצפון תל אביב" (בדיחה טובה. כולה ערסו-צפונים משכונת המשתלה והסביבה) נבטה והחלה בין כתלי תיכון מקיף ליידי דיוויס. המוסד עצמו נוקט כרגע בגישת "לא ראיתי, לא שמעתי", המוכרת לנו היטב משעותיו האפלות ביותר של המין האנושי. כמובן, הפרשה בסך הכל החלה בליידי דיוויס, אבל משם רוב המעורבים עברו לבית ספר אחר לפני שנה-שנתיים. והנה כי כך ליידי דייוויס מבקשת לרחוץ ידיה מהפרשה. נכון, הזוועה נמשכה, אבל כעת זה מחוץ למוסד. "לא ראינו, לא שמענו, ועכשיו ממילא הם לא לומדים כאן אז מה אתם רוצים מאיתנו".
צפון תל אביב יכול להיות אחד המקומות הכי אלימים שיש, נדמה לי.
כבוד למגזר.

בגלל שהנערים הם קטינים ממשפחות מבוססות, בטח לא יקרה להם כלום, כולה נזיפה ואולי כמה חודשי עבודת שירות. לכן מצ"ב תצלומים של החשוד העיקרי ואחד מהחשודים הנוספים. דעו ממי להתרחק וממי להישמר.
אני קוראת את התגובות לכתבות בווינט ובעיקר מתרשמת מכמות המגיבים שמזדעזעים, אך כמובן מקשים "איפה היו הורי הילדה?", ומכאן משתמע שהפושעים אשמים פחות מכיוון ש"הצד של הילדה" התרשל במילוי תפקידו.
ובכן, לכל קשי התפיסה שהצליחו שלא לקרוא בין השורות – למשל, איך זה שהוריה לא התראיינו בנושא, לא הגיבו, ואפילו לא הוזכרו בכתבות – מדובר במשפחה ש"מוכרת לשירותי הרווחה" (יותר מזה אסור לרשויות להוסיף משום שמידע על קורבנות התעללות בתוך המשפחה, ובפרט קטינים, הינו חסוי). מה זה אומר? שהפושעים אפילו יותר אשמים, משום שהם בחרו בקורבן הקל ביותר – מי שסבל מהזנחה והתעללות בתוך המשפחה חשוף פי כמה וכמה לעוד התעללויות, כי הוא חלש יותר, בודד יותר, מושפל יותר, חסר הגנה, מופקר מצד משפחתו. מטרה נייחת. צריך להיות סדיסט רציני כדי לדרוך על מי שממילא נמצא על הרצפה.
במיוחד מדהימות אותי תגובות הורי הילדים, בנוגע ל"מין בהסכמה". אז כן, מסתבר שבעיניהם אונס קבוצתי של בת 15, פלוס מכות, פלוס כיבוי סיגריות (!) תוך כדי יכול להיות בהסכמה כי אולי הילדה בקטע של סאדו (בחיי! אנשים אשכרה כתבו כאלה דברים). אז ככה:
היא קטינה, זה נעשה תחת איומים=אין שום "הסכמה" בתנאים כאלה. זה בערך כמו לכרות למישהו את הרגליים ואז להאשים אותו שהוא לא בורח מספיק מהר.
בחיי, ראיתי את עמוד הפייסבוק של הילדה הזו, וזה שובר את הלב.
הנערים מקבלים את כל המשאבים וההגנה של המערכת: גיבוי מהוריהם, פרקליטים מהוקצעים ומה לא.
לילדה, לעומת זאת, אין שום דבר מזה. ההיפך, עוד מאשימים אותה בהזנחת הוריה. חברה נמדדת ביחסה לחלשים. היכן שהמערכת כשלה וכושלת בהפקרת החלש לחסדי סוטים וסדיסטים למיניהם, חובה עלינו, בני האדם, להגן עליהם, בבחינת "לא תעמוד על דם רעך".
אתם מוזמנים להפיץ מייל זה. אפילו רצוי.

אני הולכת להביע כאן את דעתי הכנה ביותר. בתגובות תוכלו לצלוב אותי כאוות נפשכם.

כמו שאר המדינה, גם אותי הפרשה הזאת זעזעה. לצערי, מקרים כאלו כבר קרו ועוד יקרו. הסיפור הקלאסי על בני טובים שסטו מדרך הישר מוכר לכל. אני מסכימה עם כמעט כל מה שכתוב במכתב. יש כאן האשמה של הקורבן, שזוהי טקטיקה שמשתמשים בה כמעט בכל מקרה אונס. מתגובות הורי החשודים אני דווקא לא מופתעת. האינסטינקט הכי טבעי של הורה הוא להגן על ילדיו. יהיו מפלצות ככל שיהיו. וכן, יש סיכוי טוב שבגלל שיש להם כסף לעורכי דין תותחים, והעובדה שהם קטינים, העונש שיוטל עליהם יהיה קל יותר ממה שמגיע להם. אין צדק בעולם. כבר אמרו את זה לפני.

על דבר אחד אני לא מסכימה כאן, ולמעשה זה כנראה הדבר החשוב ביותר. למייל היו מצורפות תמונות של החשוד העיקרי במעשים ושל חשוד נוסף, על מנת שנדע ממי להתרחק. תמונותיהם של החשודים לא פורסמו בתקשורת, כיוון שהם קטינים והפרסום שלהם נאסר, כמו גם השמות שלהם. כיוון שכך, אני מתנגדת להפצת התמונות שלהם באופן פרטי במיילים. הדבר השני שעומד לנגד עיני – חף מפשע עד שהוכחה אשמה מעל לכל ספק. החשודים הם עדיין בגדר חשודים – כלומר הם עוד לא נמצאו אשמים. אין זה מקומנו כחברה לשפוט אותם לפני שנשפטו בבית משפט ונמצאו אשמים. באם ימצאו אשמים, מצידי שיפרסמו את תמונותיהם בראשי חוצות והלוואי ויענשו במלוא חומרת הדין. אך כל עוד זה לא קרה, יש לתת לבתי המשפט ולמשטרה לטפל בעניין.

לגבי האם להעביר את המייל או לא – נאמרים שם דברים קשים, וחשוב מאוד שתהיה מודעות לעניין, אבל התוספת של התמונות מפריעה לי. לדעתי ניתן להעביר את המייל, אבל בלי התמונות המצורפות אליו.

המכתב כפי שהגיע לתיבת המרגלשת:

חייל במדים? לא תיכנס למסעדה!

חייל שהגיע יחד עם חברתו למסעדת azad ברחוב הלל כשהוא לבוש מדים נדהם לשמוע מהמלצרית כי אין כניסה לחיילים במדים. תגובת המסעדה: המדים אינם מתיישבים עם ערכי המקום ויכולים לגרום אי נוחות ללקוחות
טלי ליבמן
פורסם: 25.02.10, 13:03

חייל בן 20 לא הורשה להיכנס למסעדה בחיפה רק בגלל שלבש מדים. החייל הגיע בסוף השבוע עם חברתו למסעדת ברחוב הלל בעיר, לאחר שיצא לחופשת סוף שבוע.
השניים נכנסנו למסעדה, וכעבור זמן קצר ניגשה אליהם המלצרית. "היא קמה לקראתנו ואמרה ‘מצטערת, אני לא מכניסה לפה אנשים עם מדים’", סיפר החייל, "הייתי המום. חשבתי שאני לא שומע טוב או שלא הבנתי, אבל אז היא חזרה על אותו המשפט: "מצטערת, אנשים עם מדים לא נכנסים לכאן”.
החייל ההמום התקשר לאביו, שהגיע למקום והזמין ניידת משטרה. השוטרת גבתה עדות מהמלצרית, ששבה ואמרה: “אני לא מכניסה לפה אנשים מכוחות הביטחון”. אולם במשטרה אמרו לחייל כי כל עוד לא הותקף פיזית הוא לא יכול להגיש תלונה. “אני מתנדב במשטרה ולא מצליח לקלוט את מה שקרה”, אמר החייל, “זה לא הגיוני שבמדינת ישראל יקרה דבר כזה”.

הבעלים של מסעדת azad, אנאס דיב, אמר כי אינו מכיר את פרטי המקרה וכי הוא שומע על כך בפעם הראשונה. בית קפה כשמו כן הוא, 'האיש החופשי'", נמסר מהמסעדה, "המקום אינו נוקט כל אפליה שהיא אלא להיפך. הבעיה שהתעוררה במקרה זה הייתה בגלל המדים, אינם מתיישבים עם ערכי המקום ויכולים לגרום אי-נוחות ללקוחות. הבהרנו לחייל ואנו שבים ומצהירים שאין לנו כל בעיה אישית איתו והוא מוזמן להתארח אצלנו ללא המדים.
מפקדת תחנת חיפה, נצ”מ אהובה תומר, אישרה את האירוע, אך לדבריה אין חוק בנושא שאותו ניתן לאכוף. גורמים במשטרה סיפרו כי גם חברם, שוטר במדים, נתקל ביחס דומה לפני מספר חודשים.

המכתב הזה מסעיר את הרשת והמדינה בשבוע האחרון באופן שגורם לי לחשוב שהואקום שהשאיר אחריו 'האח הגדול' כנראה גדול מידי בשביל למלא אותו רק עם הסדרה 'חטופים'.
הערביה-לייט מצפון תל אביב לא סיפקה את הסחורה ונדמה שהליבידו הפטריוטי שלנו צבר יותר מידי דחפים שלא קיבלו ביטוי לאחרונה – אז למה שלא נמצא לנו איזה ערבי שעיר לעזעזל, נפגין מול החתוליה שלו ונסגור לו את הבסטה?

שוחחתי עם מספר עובדים מהמסעדה אזאד ולטענתם (ויש לציין שהם נשמעו מאוד תמימים) המסעדה מקיימת מדיניות ארוכת טווח של לבוש בלתי פורמלי, היינו – לא רוצים מדים אצלם בבית.
מבחינתם גם אם מובארק ירצה לשבת לאכול אצלם כשהוא לבוש מדי א' ועיטורי גבורה, הם יבקשו ממנו אחר כבוד להתפנות.
אותי לעומת זאת הם הזמינו לצהריים, להנות מהאוירה הביתית ומארוח כמו שכתוב בספר "אבל בלי מדים אהה".
בין השורות נרמז לי שהמדיניות החלה דוקא בעקבות נוכחות של המדים הכחולים.
בין אם הם הפריעו לעבריינים שמסתובבים שם או לערבים (שנחשדים בעברינות מעצם מוצאם) או לכאלו שהם גם וגם, זה כבר פחות רלוונטי, העניין הוא שלא מגישים לאנשים במדים ללא הבדל דת גזע וצבע הכומתה.
אז נכון, יכול להיות שסיבנו אותי. יכול להיות שזה באמת קרה כפי שמתואר במכתב ולאחר מכן כשהבינו בהנהלת אזאד את גודל הפאשלה הם כינסו ישיבת דירקטוריון דחופה, תיאמו גרסאות וקבעו מדיניות רטרואקטיבית לטובת הפוליטקלי קורקט.
כל הצדקנים שמצטטים עכשיו את חוק הסלקטורים בנחישות, מתנהגים כאילו לא נותרה עוד אפליה בארץ ובעצם היטפלותם לעניין מדי צה"ל יוצרים את ההפליה הגדולה ביותר – הרי אם המדיניות שלהם באמת מנוגדת לחוק, איך זה שהמשטרה הגיבה בכך שאין לה עילה לתלונה?
אני מחזיקה מעצמי אחת שאוהבת את המדינה, מעריכה ומוקירה את חייליה ובזה למשתמטיה, אבל אני לא יכולה שלא לתהות על המהומה הרבה שמתרחשת בשכונה ה'ציורית' בחיפה, ועל המהירות שבה גלגלי החוק פתאום מתעוררים ומגישים צווי סגירה כשמדובר במסעדה של ערבים שפגעו ברגשותיה של הפרה הקדושה, נגד במדים.

משום מה, הסיפור הזה החזיר אותי קצת אחורה למסעדה ששייכת לרשת ישראלית ורווחית שמנעה מעיוור להכניס את כלב הנחיה שלו לתחומיה. לא זכורות לי הפגנות מהותיות ושנאה עזה כל כך כלפי אותו מקום, למרות שאותו עיוור הוא נכה צה"ל ואפילו קצין.

אם כך המסקנות:
המקרה קרה – אולם העובדות בשטח חלוקות.
מבחינת החוק – אין ממש בסעיף האפליה, אבל דעת הציבור כנראה תסגור את המקום בעקבות ענייני בירוקרטיה של העיריה.
נכון לכתיבת שורות אלו המסעדה עדיין עובדת, אך כמו שזה נראה הם עלולים להתקפל עוד לפני הסגירה בכפייה, מחשש ללינץ' בידי סטודנטים משועממים מהטכניון.

האם להעביר את המכתב?
נדמה לי שהנושא סוקר, פורסם ונלעס כל כך הרבה שאין מי שמחובר לאינטרנט ופספס אותו, אך אם אתם עדיין מרגישים צורך פטריוטי ללחוץ על 'העבר' – מי אני שאעמוד בדרככם?

לשם שינוי הפעם לא אפרסם את את המכתב כפי שהגיע אלינו, מהסיבה הפשוטה שהוא מאוד (אבל ממש!) ארוך וחבל שתאבדו עניין באמצע הקריאה (לצערי, לי זה קרה, אך המרגלשת לא נכנעת, מתגברת על כל המכשולים שבדרך, וחותרת הלאה להביא לקוראים את האמת). בקצרה, המכתב מתאר סיפור של של זוג שנפל קורבן לשודדי דרכים בכביש 6 וכמובן מזהיר את הציבור מפניהם.

מה שאני כן אעשה (ותודה לאל על המצאת ההייפר לינק) זה להפנות אתכם למספר מאמרים שהתפרסמו בנושא בימים האחרונים ומספרים את הסיפורים במלואם:

• חדשות המשטרה – שם תוכלו למצוא את הסיפור המלא כפי שנכתב במכתב, אך ללא שמות.
• רדיו ללא הפסקה – גבי גזית בראיון עם אסף (שם בדוי) שנפל קורבן לשוד.
• בחדרי חרדים – (מקור קצת לא צפוי) במאמר על שוד חמישי שהתרחש.
• NRG – על שודדי דרכים באיזור הצפון ועמק חפר.

ועכשיו להסתייגות:
כמו שאמרתי קודם, המכתב באמת מאוד ארוך ולעניות דעתי, ובהתאם לעולם האינסטנט של היום, רבים האנשים שפשוט מאוד יאבדו את סבלנותם. אם היה מדובר בספאם, לא היה אכפת לי במיוחד, אבל מאחר ומדובר במקרה אמיתי, וכזה שבהחלט ראוי להזהיר עליו, חבל שאנשים יפספסו את האזהרה פשוט מאוד כי לא היה להם כוח לקרוא עד הסוף.

שנית, והפעם אביא ציטוט קצר (בערך) מתוך המכתב עצמו:

חלק שני – התקשורת (אותי לימדו שהיא כלב השמירה על הדמוקרטיה וכלי יעיל לשמירה על הציבור) במדינת ישראל, אנחנו שומעים על מקרים שכאלו רק כשמישהו מת (ראה ערך צבי קרפ ז"ל או משפחת אושרנקו, או רצח הילד על ידי הפדופילים המכחישים ועוד ועוד ועוד). נסיונות לפנייה לערוץ 10 נתקלו בתגובה הזויה לחלוטין: "אנחנו לא מפרסמים שום דבר, צריך לאמת את זה".
[כאן נמחקה פסקה עם דעתו הלא מחמיאה של הכותב על ערוץ 10]
בכביש 6, הכביש הכי מצולם בארץ,יש כנופיות של שודדי  דרכים ואין לכך תשובה או טיפול, לא משטרתי ולא תקשורתי, הרוגים ואסונות הם רק עניין של זמן, אחר כך יגידו שלא הזהירו, אני מזהיר ואני מאשים!

כפי שכבר הראיתי, יש לא מעט כתבות ודיווחים על מקרי השוד וכן נאמר שהעניין נמצא בחקירה משטרתית, כך שאין זה נכון לומר שלא נעשה שום דבר בנושא. בחיפוש גוגל פשוט מצאתי עשרות הפניות לכתבות שונות שמאמתות את המכתב ומזהירות את הציבור. נראה לי שאפשר היה לוותר על החלק הזה של המכתב.

דבר שליש ואחרון, כמו שאנחנו ממליצות תמיד, באם החלטתם להעביר את המכתב, מחקו קודם כל את כל רשימות התפוצה שהיו לפניכם, כך שלא יהיו צורך לגלול עשרה מיילים אחורה בשביל למצוא את המידע. כמו כן, כרגיל, אנו ממליצות תמיד להשתמש באופציית ה BCC, במיוחד כאשר מדובר ברשימות תפוצה גדולות, כמו שאני מאמינה שהמייל הזה יעבור. אין לדעת על איזה ידיים יפול.

סעו בזהירות ודרך צלחה.

המכתב כפי שהגיע אל תיבת המרגלשת:

Please wait 20 Seconds before you close this e-mail.
This message asks you to do one small act to remember the six million(6,000,000) Jewish lives that were lost during the Holocaust.
Send this message to everyone you know who is Jewish.
If we reach the goal of reaching six million e-mail names before April 11, we will fulfill and give back to G-d what He gave to us: 6 million Jews who are alive today who remember those who perished.
Please send this message and Ask them to also forward it to others.
Thank you.

ובתרגום קצר:
אנא הפיצו את המכתב לכל יהודי העולם.
אם נגיע ל 6,000,000 נמענים לפני יום השואה הקרוב, שחל ב 11/04/10 – נחזיר לאלוהים על מה שעשה לנו בשואה.

מלשכתו של אלוהים נמסר – אין תגובה.

ועכשיו ברצינות -
זה נשמע כמו הזמנה לקבוצת פייסבוק של כמה ילדים משועממים.
מישהו כנראה חשב שיהיה נחמד להפיץ 'גלוית יום השואה' כמו שמעבירים תמונות של שנה טובה, או פורים שמח עם תמונה של ליצן.
לא רק שזה לא מצחיק, זה אפילו פוגע בכל מי שרק אפשר, החל ממי שנושא השואה הוא פרה קדושה לדידו וכלה באלו המאמינים באמת כי אלוהים קיים אי שם.
ההמלצה אם להעביר את המכתב הזה (שמתעדכן כל שנה מאז 2003), היא מוסרית גרידא ואני באופן אישי חושבת כי מדובר בשיווק רע ליהודים, ניצול ציני רדוד של אופצית ספאם ואשמח לא לראות אותו יותר בתיבת הדוא"ל שלי.

איש איש באמונתו יחיה.